תפריט
מונטנגרו
משפחת S.Y Boating
19/08/2023
מונוהול- אושיאניס 40.1
מונטנגרו הינה מדינה קטנה לחוף הים האדריאטי דרומית לקרואטיה המתהדרת באתרי מורשת עולמית של אונסק"ו ונופים פנטסטיים הכוללים הרים תלולים ומרשימים.
קו החוף שלה מאופיין במפרץ דמוי פיורד עמוק עם הרים גבוהים ברקע והינו אזור הפלגה מוגן עם רוחות נוחות ומגוון רחב של מרינות, כנסיות, כפרים מימי הביניים, עיירות בסגנון ונציאני המוקפות בחומה עם רחובות צרים ויפים ואפילו בסיסי צוללות ישנים.
מחוץ למפרץ קוטור, קו החוף משתרע דרומה למרחק של 90 מייל ימי בסה״כ החשופים לים הפתוח אבל מכיוון שבאנו להנות ולא לגמוע מרחקים, הגענו רק עד העיר המפורסמת בודווה שנמצאת 30 מייל מפתח המפרץ.
השנה נפתחו טיסות ישירות לעיירה טיוואט הנמצאת במרחק 20 דקות בלבד מבסיס היציאה להפלגה ובזכות תנאי ההפלגה המצוינים ומרחקי ההפלגה הקצרים, זהו מגרש משחקים מושלם לשייטים שרוצים לשוט במקום להפעיל מנוע.
מכיוון שאנחנו אוהבים להפליג ביעדים חדשים (במיוחד כאלו המתאימים למשפחות עם ילדים צעירים) החלטנו לנצל את החופש הגדול ולצאת לחופשה משפחתית בהרכב מצומצם ביאכטה מונוהול אושיאניס 40.1 חדשה ומצויינת.
בטיסת הבוקר הבחנו במספר ענני קומולונימבוס גדולים שצפו להם מעל הים האדריאטי, אך עם הנחיתה בטיבאט אחרי 3 שעות שעות טיסה השמש זרחה ומזג האוויר היה חם ונעים. שדה התעופה קטן יחסית (יש הפרש זמנים של שעה בין ישראל למונטנגרו), אפשר וכדאי לקנות סים מקומי ב-10 אירו לשבוע 500 GB.
עם הנחיתה לקחנו מונית במחיר של 50 אירו אל בסיס חברת ההשכרה שנמצא בעיירה העתיקה קוטור.
הנסיעה אמנם קצרה על המפה בשל הכבישים הצרים והפקקים שאופייניים לשיא עונת התיירות, הנסיעה התארכה לכחצי שעה וכך יצא שנחתנו ישירות לתוך המולת השוק התוסס שנפתח בכל בוקר נפתח עם דוכני דגים, פירות וירקות טריים ממש מחוץ לעיר העתיקה ומול הרציף.
אחרי שפגשנו את מנהל הבסיס במשרד וחתמנו על המסמכים, השארנו את התיקים וכל הציוד ויצאנו לשוטט בסביבה. לב העניין נמצא בעיר העתיקה עם סמטאות צרות ויפות, חנויות, בתי קפה ומסעדות רבות ומגוונות.
הנמל של קוטור הינו אחד היעדים המבוקשים ביותר לספינות קרוז ענקיות, ועם הגעתן נשפכים נחילי תיירים לרחובות העיר, מה שמעלה את הצפיפות במידה ניכרת אך גם משרה אווירה קוסמופוליטית על כל העניין..
לאחר שיטוט קצר עצרנו לאכול באחת המסעדות הקטנות בעיר (Pepe nero), בין היתר כי שתי הבנות הצעירות שלנו כבר היו רעבות ומותשות אחרי בוקר ארוך ומתיש בחום של אוגוסט. הארוחה כללה 4 יין לבן מקומי וטעים, מנת קרפצ’יו, סלט מפנק, צדפות מקומיות ברוטב שום ויין לבן (מומלץ בחום!) וגם המבורגר וצ'יפס לילדים. תוך כדי הארוחה התחלנו לתכנן את רשימת הקניות והתפריט להמשך השבוע וקינחנו בגלידה ואספרסו עם קרח.
ברקע השמיים התחילו להאפיר קצת ונשמעו רעמים רחוקים, מה שהזכיר לנו שישנה תחזית לגשם וסופות רעמים לשעות אחה״צ והערב, מיהרנו למשרד חברת ההשכרה והספקנו להגיע ברגע האחרון לפני מטח של טיפות גשם גדולות וכבדות עם משבי רוח שמעל 25 קשרים.
רועי וגאיה ניגשו לקבלת היאכטה, בנטו אושיניס 40.1 חדשה, יפיפיה ומעודכנת ובמהלך הבדיקה גילו מספר תקלות במסירת היאכטה כגון משוט דינגי חסר, מעלן ראשי שהיה מסובב סביב אור הניווט בתורן, צינור מים חסר ועוד מספר נקודות קטנות אך חשובות.
בינתיים ג׳קי ומעיין לקחו על עצמן את משימת האספקה ליאכטה בסופרמרקט הקרוב למרינה (*טיפ חשוב, בחלק מהסופרים צריך לשקול את כל הירקות והפירות באופן עצמאי לפני שניגשים לשלם בקופה). למרות גילן הצעיר והיום הארוך שעבר עליהן, הבנות לא ויתרו היו לעזר רב בבדיקת הסירה והקניות כולל העברת בקבוקי מים כבדים מהרציף אל הסירה.
לקראת סיום הבדיקות וארגון הציוד ביאכטה, שמנו לב לבמה גדולה שהוקמה בהמשך הרציף וכאשר שאלנו את החבר'ה המקומיים מה העניין, גילינו כי בצירוף מקרים משמח הגענו בדיוק ביום בו נערך פסטיבל מסורתי בו תושבי קוטור ובכלל מגיעים לעיר לצפות בתחרות תחפושות לסירות. התחרות ההיתולית מורכבת ממספר קבוצות שבכל אחת מהן יאכטה מנועית קטנה גוררת סירות דייג מסורתיות אותן ״מחפשים״ במתכונת של קרנבל, הקבוצה עם התחפושת הטובה ביותר זוכה לתהילת עולמים אך לצערנו הטקס השנה לווה בסופת ברקים, רעמים וגשם שוטף שהבריח כמעט את כל קהל הצופים בחגיגה המסורתית (אם כי מספר צופים לא וויתרו על ההופעה גם במחיר של בגדים רטובים).
אנחנו מתדרכים את הלקוחות שלנו בלי סוף על כמה היום הראשון לחופשת שייט הינו יום מורכב וקשה עם עייפות מצטברת, אבל הפעם היה נדמה לנו שאנחנו כבעלי ניסיון רב נצליח לעבור אותו ללא פגע, אז חשבנו..
בשל הקרנבל וקבלת הסירה המדוקדקת, סיימנו את הערב בשעה מאוחרת מדי עבור הבנות הצעירות וזכינו למנת בכי ועייפות שתספיק לתקופה ארוכה. הרעב, החום, ההתרגשות, ולילה ללא שינה גרמו לתאקלים לא מעטים ותחושות תסכול לשני הצדדים.
לשמחתנו, מסעדת BBQ Tanjga שהיא אחת המזללות המפורסמת ביותר בקוטור סיפקה לנו ארוחת ערב טייק אוואי מפנקת של סטייקים, סלט וצ'יפס בלי יומרות אבל עם המון טעם שאותם אכלנו ביאכטה כשגשם כבד ורעמים בחוץ. (כ-50 אירו לארוחה מצוינת ל 2 מבוגרים ושתי ילדות רעבות). תוך כדי הארוחה הצוות הצעיר נרדם אבל בהתחשב ביום האינטנסיבי שעבר עליהן, זה לגמרי סביר (בדיעבד היה עדיף להזמין בשעה מוקדמת יותר וכך להסתדר יותר טוב עם סדר היום התובעני).
בחצות הלילה הסתיים לו היום במופע זיקוקים מרהיב שהעיר אותנו ברעשי פיצוצים שהדהדו בין ההרים הגבוהים.
אחרי הלילה הסוער, השמש זורחת והים הבוקר שקט מתמיד.. אז התפנינו לארגון סירה, מילוי מים במיכלים, ויציאה לים. בזמן ההפלגה בפיורד של קוטור פגשנו רוח מקומית מאד בין 6-17 קשר שהייתה גאסטית בגלל השפעות התיעול המקומיות, לכן נעזרנו במנוע כדי להפליג לרציף של מסעדת סטארי מיליני בקצה הצפון מערבי של הפיורד.
למסעדה היפה יש רציף מסודר עם עמדות חשמל ומים (מכיוון שהשעה מוקדמת ביום ראשון הוא היה ריק לחלוטין ונקשרנו אליו דופן). המעגן הפנימי (שמתאים בעיקר למנועיות) קטן אבל עמוק וברציף החיצוני יש מקום ל- 5 מונוהולים עם חבלי מורינג מוכנים בערך אבל מכיוון שהוא חשוף לים, גלי ירכתיים של המנועיות הרבות שמפליגות באזור גורמים לטלטולים לא נעימים.
אחרי ארוחת בוקר מאוחרת וטיול סביב המסעדה המהממת שבמקום (שמתמחה איך לא, בצדפות טריות) עברנו לעגינה במפרץ Uvala Lutja שממול. הקרקעית עמוקה 15+ מטר והיה קצת זרם אבל המים נעימים וצוננים בחום של אוגוסט.
כיאה ליום ראשון חם של אוגוסט, המון סירות מנוע מהירות גדשו את המים והמפרץ שוקק חיים אך ההפלגה לכיוון הרציג-נובי שם נעביר את הלילה הייתה רגועה יחסית. בדרך עוד הספקנו לנצל כמה משבי רוח נעימים וקלים ולהפליג קצת קדמית ברוח העדינה לפני שהגענו לאחד האתרים המוכרים ביותר במפרץ, בונקר הצוללות הישן מול העיירה פורטו-נובי.
במפרץ של מונטנגרו ישנם 3 בונקרים זהים ובקרואטיה עוד כ-15 אשר שימשו להחבאת צוללות מצילומי אוויר וכבסיס לפעולות חשאיות. אורכם של הבונקרים שנבנה בתקופת המלחמה הקרה כ-100 מ׳ ועומקם 10 מ׳ (בשל העומק הרב ממול הכניסה לבונקרים, אי אפשר לעגון ולכן מישהו צריך להישאר על היאכטה בדריפטינג בזמן שהצוות מבקר בבונקר בעזרת הדינגי או הסאפ). מכיוון שזוהי אטרקציה תיירותית ידועה ומוכרת, ישנה תנועה גדולה של מנועיות רבות עם תיירים הנכנסות ויוצאות ממנו.
אנחנו ביצענו הזמנה מוקדמת בעזרת אפליקציית Navily למרינה Lazure שבקרבת הרציג-נובי. זוהי מרינה חדישה ומסודרת עם צוות במרחק 2.2 ק״מ ממרכז העיר (עלות עגינת לילה למונוהול 40 פיט 84 אירו).
לפני הכניסה עלינו מולם במכשיר הקשר, והצוות חיכה לנו על הרציף ועזר להיקשר לרציף עם חבלי מורינג.
אחרי ארוחת ערב טעימה במסעדת wine o’clock הצמודה למרינה, חזרנו לשינה ערבה ביאכטה.
הבוקר התחיל בהליכת בוקר לעיר העתיקה שנמצאת במרחק של קצת מעל 2 ק״מ בטיילת נעימה לאורך החוף. לאחר שחזרנו ליאכטה יצאנו לים בכוונה לצאת דרומה מהמפרץ המוגן לחוף הפתוח, בדרכנו עוד הספקנו לעצור ליד שלד של אוניה טרופה, בונקר צוללות נוסף ואפילו ראינו אוניית קרוזים ענקית שנכנסת למפרץ לאט ובזהירות.
את שעות הבוקר והצהריים העברנו בשעשועי מים במפרץ Uvala Arzo שהיה עמוס בסירות מנוע קטנות ומספר יאכטות. המפרץ נחמד ויפה אבל לא כ״כ צלול ונכנסים אליו גלים מהמנועיות הרבות שמפליגות בחוץ.
אחרי ארוחת צהריים מפנקת הרמנו עוגן והפלגנו דרומה לכיוון המערה הכחולה המפורסמת, הכניסה המערבית למערה (אליה ניתן להיכנס עם הדינגי ואפילו מנועיות גדולות יחסית) היתה גלית ועמוסה בכלי שייט ולכן החלטנו לדלג הפעם ולחזור בהמשך השבוע, בשעות רגועות יותר.
מכיוון שהערב מתקרב, המשכנו להפליג עד המפרץ היפה של הכפר ביגובה כדי להיקשר למצוף ללילה, כל המצופים במפרץ שייכים למסעדת הדגים Konoba Grispolis שגם דואגת לדינגי שתעביר את האורחים לחוף אבל דורשת הזמנה מוקדמת של לפחות יום מראש. למסעדה יש נוף מהמם לשקיעה והארוחה שכללה דגים טריים ועוד מיני מטעמים הייתה טובה אבל מעט יקרה.
שמונה וחצי בבוקר שחררנו את החבלי מהבויה אליה היינו קשורים כל הלילה ויצאנו לכיוון עיירות החוף בודווה וסווטי-סטפן. הים שקט מאד הבוקר עם רוח גבית חלשה שנפלה ככל שהפלגנו דרומה. מכיוון שקו החוף מאופיין בצוקים גבוהים ותלולים וכמעט שאין בו מפרצים שמתאימים לעגינה, רועי נשאר בחוץ להשגיח על התקדמות היאכטה בזמן שאני והבנות נרגענו ושיחקנו בפנים.
בדרך פגשנו דולפין בודד שבא לומר שלום לרגע ולאחר שעתיים של הפלגה רגועה הורדנו עוגן במפרץ Uvala Trestno שנמצא מעט לפני העיר בודווה. במפרץ יש חוף רחצה הומה אדם עם מוזיקה חזקה אבל בשעת בוקר זו, אנחנו היינו היאכטה היחידה שעגנה במי הטורקיז הצלולים בעומק של 10 מטר.
ככל שהיום התקדם המפרץ התמלא ביותר כלי שייט (בעיקר מנועיות גדולות ומפוארות אבל גם כמה יאכטות מפרשיות) ואנחנו ניצלנו את הזמן לחקור את הסלעים המעניינים המקיפים את המפרץ בעזרת שנורקל וסאפ. גילינו מספר קיפודי ים ולא מעט דגיגים קטנים ששוחים בין הסלעים לעשב הים שריצף את קרקעית הים(פוסידוניה אוקיאניה).
אחרי הצהריים המשכנו לכיוון העיירה המפורסמת סווטי-סטפן, שהיא למעשה אי שכולו בנוי ומחובר ליבשה במעין רציף קבוע. לצערנו, מרחב העגינה מול העיירה מצומצם מאד ותנאי הים לא היו נעימים כך שהמשכנו לעגינה בהסתרת האי Sveti Nikola, שם נעגון ללילה.
הורדנו את הדינגי ויצאנו לטיול בעיר הגדולה… בבודווה יש עיר עתיקה מגניבה, עם סמטאות צרות וציוריות, המון מסעדות קטנות, גישה לחוף ומצודה עם נוף מהמם לעיר ולמפרץ (עלות כניסה 4.5 אירו למבוגר). אחרי שצפינו בשקיעה המהממת ירדנו לשוטט ברחובות הצרים והציוריים וסיימנו בארוחת ערב של המבורגרים מצוינים במסעדת piano nobile שאחריה חזרנו אל הדינגי שלנו שעגנה בשקט בקצה הרציף הציבורי.
לאחר 3 דקות של הפלגה כ- 300 מטר מפתח מהמרינה, המנוע התחיל לגמגם, להשתנק ובאופן כללי להראות סימנים של חוסר דלק. (בדיעבד, המיכל הפנימי של המנוע שלנו היה קטן במיוחד והכיל פחות מ-2 ליטרים, כך שלמרות שיצאנו לדרך מלאים לגמרי הדלק לא הספיק למסע הלוך וחזור..)
לשמחתנו הלילה היה שקט ולא הייתה תנועה של כלי שייט וכך יצא שחתרנו שנינו עם שתי הבנות בשעות הלילה מרחק של 0.7 מייל רק כדי לחזור חזרה הביתה ליאכטה, להתקלח ולישון.
אחרי לילה שקט מאד ללא רוח, התעוררנו לבוקר באי Sveti Nikola ואחרי ארוחת בוקר קלה יצאנו לטיול בוקר עם הדינגי במערה הקטנה (רועי מילא את מיכל הדלק דבר ראשון על הבוקר כלקח מאירועי ליל אמש).
אחרי שהתרשמנו מהמערה הקטנה, עברנו לחוף ״הוואי״ שבקצה הצפון מערבי של האי. על החוף ישנה מסעדה ובר ולגמרי אפשר להעביר בו זמן לא מועט. המים צלולים והרחצה מול הצוק הגבוה וסלעי הבולדרים המרשימים לגמרי שווים את המאמץ אבל החוף מורכב מחלוקי נחל וחצץ שלא נעימים לרגליים (כדאי להגיע עם סנדלים או כפכפים).
מכיוון שהרוח התעוררה (12 קשר מכיוון צפון מערב), יצאנו להפלגה בקדמיות לכיוון מפרץ Lustica.
התכנית היא לסגור כמה פינות לוגיסטיות (מים, זבל, השלמות קניות), להתרשם מהמרינה החדשה ולצאת לעוד לילה בטבע. אחרי כשעה של הפלגת מפרשים כיפית הרוח נפלה וכך המשכנו להפליג בעזרת המנוע לאורך החוף.
המרינה החדשה (Lustica Bay Marina) שנבנתה ב-2018 מתוקתקת ונקייה אבל הרציפים מעט צפופים. מכיוון שעצרנו רק לשעתיים לא גבו מאיתנו כסף, לפני הכניסה חשוב מאד לעלות מולם בערוץ 68 במכשיר הקשר כדי לוודא שיש מקום ומי שיקבל חבלים. העצירה הייתה הזדמנות מצוינת לגלידה עם קפה קר, השלמה של מעט קניות ליומיים הקרובים, מילוי מיכל מים שנגמר אתמול והשלכת זבל.
לקראת השעה ארבע אחה״צ יצאנו לדרך כאשר ברקע עננים גבוהים התחילו לכסות את השמיים ואחרי הפלגה קצרה מעבר לסיבוב, הטלנו עוגן ללילה בטבע במפרץ dobra luka. המפרץ יפה ושקט יחסית, עם קרקעית בעומק 12-6 מטר, קרחות של חול והמון עשב ים ומים צלולים מאד. השקיעה זימנה לנו צבעים וורודים ואפורים שליוו ארוחת ערב ביתית ומוצלחת (פשטידת ברוקולי וכרישה עם סלט חתוך דק וגבינת פטה).
לקראת השקיעה החלה לנשוב רוח צפון מזרחית עם מכות של 15 קשר. למרות ששמנו את כל התראות העגינה השונות והווידוא של רועי בצלילה שהעוגן נאחז בקרקעית, התנועה של היאכטה מצד לצד עדיין הטרידה את מנוחת הלילה שלנו ולקח לא מעט זמן עד שנרגענו ותפסנו מעט בטחון שהעוגן מחזיק כמו שצריך.
קולות היאכטה בלילה על עוגן יכולים להיות נעימים (פכפוך עדין של מים או נקישות הסרטנים מתחת למים) מטרידי שינה (חבלי מעלנים שדופקים על תרנים או מסיבה רועשת על החוף) ולעיתים אפילו מפחידים (רעמים ומכות רוח חזקות). בהיעדר האפשרות לראות היטב את מקור הרעש בלילה, נדמה כאילו כל הקולות מתגברים ומקבלים משמעות גדולה יותר, כך שליתר ביטחון הקשבנו טוב לרעשים השונים ורועי הציץ מדי פעם דרך ההאץ׳ שלנו במהלך הלילה כדי לוודא שהכל טוב ואנחנו לא נסחפים…
הלילה הרוחני שעברנו נתן את אותותיו מכיוון שכבר בשעה 6 בבוקר כל המשפחה כבר הייתה ערנית.. הזריחה מאוחרת יחסית ולכן השלמנו עבודה על המחשבים בזמן שהבנות צבעו קצת בחוברות עד שהשמש עלתה והרוח הצפון מזרחית מהלילה ירדה.
ללא הרוח המפרץ היה מדהים! צלול ורגוע עם המון דגים ועשבי ים בקרקעית. הבנות התאמנו בשנירקול ואפילו מצאנו פינה מוגנת בין הסלעים עם חוף חולי קטנטן וסודי.
אחרי ארוחת בוקר כיפית יצאנו להפלגה קצרה לכיוון המערות הטבעיות שבדרך למפרץ מונטנגרו.
מכיוון שהמערות העיקריות גדולות מספיק כדי שיעמדו בתוכן כמה סירות מנוע גדולות של תיירים, הכניסה אליהן עם סאפ או דינגי לא נעימה ופנים המערה הומה תיירים, רעש ועשן מנועים (במיוחד בסוף חודש אוגוסט). לעומת זאת, מעט דרומה למערות העיקריות והמוכרות, ישנן מספר נקרות קטנות יותר אך שקטות ומקסימות שבהן חווינו את הפלא הטבעי הזה בצורה הרבה יותר נעימה.
ההפלגה בחזרה למפרץ עברה בשקט יחסית מלבד המוני מנועיות שטסות מכאן לכאן. מכיון שהרוח עלתה קצת הרמנו מערך מלא והפלגנו בכיף במהירות 5.6 קשרים בים שקט לחלוטין ורוח צד 10 קשרים מאזור הרציג-נובי ועד פורטו-נובי.
דווקא כאן, באחת הנקודות הצרות והעמוסות ביותר במפרץ אחת מהכריות של הקוקפיט מצאה את דרכה למים בנסיבות מסתוריות. תוך כדי התמרון המתבקש של החזרת הכרית מהים, השאקל שמחבר את הגלגלת של מיתרי החלוץ התנתק והמפרש החל להתנפנף ללא שליטה…
מכיוון שכך, לא נשארה לנו ברירה אלא לגלול את החלוץ במהירות ובזהירות, לאבטח אותו עם חבל ספייר כדי שלא ייפתח, להפיל את המפרש הראשי, להניע מנוע ולהחזיר את הכרית ליאכטה בברכת ״ושבו בנים אל גבולם״. מכיוון שגם הפעם רועי התעקש להביא את תיק החבלים והאביזרים שלו מהבית, השאקל הישן של הגלגלת הוחלף לחדש בתוך מספר דקות מהאירוע וחזרנו לכשירות שייט מלאה.
את אחרי הצהריים ה(כמעט) אחרונים שלנו במונטנגרו העברנו בשכשוכים ושחייה במפרץ שקט יחסית מול האי סנט מרקוס שלמרות קרבתו לשדה התעופה של טיוואט, כמעט ולא הרגשנו את תנועת המטוסים מעלינו.
לקראת השקיעה ג'קי והבנות עוד הספיקו לחתור עם הסאפ לכנסיה שעל האי, רגע לפני שהשמש נעלמה לה בעננות הגבוהה שכיסתה את השמיים. אכלנו ארוחת ערב מוקדמת ופרשנו לישון (הפעם לא הייתה רוח כלל וישנו מצוין ללא רעשי רקע או הפרעות).
הזריחה היום הרגישה ארוכה יותר מהרגיל, אבל לבסוף השמש זרחה מעל ההרים של מונטנגרו וחיממה את המפרץ שהיה כולו שלנו ללילה. את הבוקר העברנו בארוחת בוקר ושעשועי מים עד שהגיע הזמן לצאת לדרך.
על הדרך למפרץ הצפון מערבי בו עדיין לא ביקרנו, עצרנו לתדלק בפורטו-מונטנגרו (תקשורת בערוץ 08 במכשיר הקשר). לאחר 22 שעות מנוע בסל״ד רגוע מאד שלא עלה על 1600 מתוך 3000 מקסימלי, הצריכה הממוצעת שלנו הייתה 1.5 ליטר/שעה (כלומר פחות מ-15 ליטר סולר בעלות זולה יחסית של 1.5 אירו לליטר).
משם המשכנו לעגינה אחרונה בעיירה ריסאן שנמצאת בקצה הצפוני ביותר של המפרץ. בעיירה ישנו רציף עירוני שהיה חשוף לרוח הדרומית שנשבה באותו הזמן לכן הטלנו עוגן בעומק 10 מטר ונהנינו משחייה אחרונה במים הקרירים. לאורך הכביש שבין ריסאן לפראסט ישנן מספר מסעדות שוות שמגישות צדפות אשר גודלות ממש במקום.
ההפלגה חזרה ותהליך הצ׳ק אאוט של היאכטה עברו בקלות ובלי בעיה כך שהחלטנו לנצל את אחה״צ לאטרקציה של תיירי יבשה, בנסיעה לרכבל שעולה לפסגת ההר שמעל טיוואט. האטרקציה עולה 23 למבוגר ו-12 אירו לילד מעל גיל שנתיים. למטה יש מתחם קטן עם גלידה ובית קפה קטן ומוצלח.
הרכבל החדש עולה במהירות לפסגה שגובהה 1300 מטר (קצת קריר שם אפילו בקיץ) ובה יש מגוון אטרקציות מאופני הרים ועד טרקים בטבע. סה״כ זו הייתה חווייה מוצלחת מאד והמראה של המפרץ מגובה הרכבל לגמרי שווה את הזמן והכסף.
לארוחת סיום הזמנו מקום במסעדת הבשר המעולה Marenda שקרובה למרינה ומגישה בשר מיושן ומעולה עם אווירה נהדרת.
סיכום וטיפים חשובים:
© 2024כל זכויות שמרות.
כל מה שצריך לדעת על השכרת יאכטה בחו"ל
