06:00 בבוקר, יום שלישי ה04.08.15
ירדתי לחוף של הקיבוץ להליכת הבוקר הקבועה שלי עם הכלבות. כהרגלי, אני יורדת מצפון ומתחילה בדרכי דרומה, לכיוון הארובות.
לאחר כמה דקות, אני רואה פתאום על החול ארבעה צבי ים קטנטנים צולחים את דרכם לקו המים. לא האמנתי למראה עיניי! נעצרתי, שפשפתי את העיניים, הסתכלתי שוב…. זה באמת צבי ים!
בתקופת לימודי התואר הראשון שלי בביולוגיה ימית, התנדבתי במרכז להצלת צבי ים במכמורת, ולמדתי לא מעט על החיה המופלאה הזו.
לצערנו, צבי הים הולכים ונכחדים… הם נקלעים לתוך רשתות דייג זרוקות, נפגעים מסירות עוברות, ונתפסים על קרסי דייג.
אחד הדברים היותר נחמדים שלמדתי עליהם, זה שהם ניזונים בין היתר גם ממדוזות. כלומר – יותר צבי ים = פחות מדוזות. נחמד לא? אז זהו שלא… מרוב הניילונים בים, צבי הים מתבלבלים ובולעים שקיות ניילון. את אותם צבי ים גם ראיתי לא מעט על רצועת החוף שלנו… אלא, שהם כבר לא היו בחיים.
במהלך עונת ההטלה, צבות הים עולות בשעות הלילה לחוף (תמיד לאותו החוף בו הן בעצמן בקעו לעולם!), חופרות גומחה קטנה בחול ומטילות. הביצים נותרות על החוף ו״מבשילות״ להן עד לעונת הבקיעה. הבקיעות בדר״כ קורות בשעות הלילה, לרוב כשיש ירח מלא. הצבונים הקטנים נמשכים לזוהר הים אשר מתקבל מהירח, ונמשכים אל עבר הים.
באותו בוקר, כשראיתי את הצבונים הקטנים, סיקרן אותי ללכת ולחפש את הקן. קודם כל – בחיים לא ראיתי קן שורד ונשמר עד לבקיעה על חופינו (החופים שלנו עמוסים בבני אדם ואפילו בכלי רכב) ודבר שני – רציתי לוודא שאכן כולם בקעו והגיעו בהצלחה ליעדם.
פגשתי על החוף בחור בשם זכריה אבניאל ויחד התחלנו בחיפוש אחר הקן. לאחר כחצי שעה של חיפושים, ראיתי 2 ראשים קטנים מבצבצים מהחול… ולא זזים. הייתי בטוחה שהם לא שרדו.
ירדתי על ברכי והתחלתי לחפור מעט סביב אותה נקודה. לפתע החלה תנועה ושני הראשים יצאו מהחול בנמרצות ואחריהם יצאו עוד עשרות של צבים קטנטנים! הרגשתי כאילו שיחררתי פקק.
הנחיתי את זכריה לעזור בחפירת תעלה שתעזור להוביל אותם בבטחה אל עבר הים. השעה הייתה כבר 07:00 והירח כבר מזמן לא זהר על הים. אחד אחרי השני, הצבונים הקטנים הלכו בשביל שיצרנו עבורם, והגיעו אל הים. איזה אושר!
🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢🐢
נתקלתם בצב ים במצוקה (מת או חי) – אנא דווחו במספר 3639*
