השעה 12 בצהריים. בעודנו מתקרבים לעבר המפרץ בו תכננו לעגון לצהריים, קיפלנו את המפרשים. תוואי הנוף מתחיל להיעשות חד וברור יותר. הירוק של העצים, האפור של הסלעים, הלובן הבוהק של החול, התכלת השקוף של המים הרדודים… אנחנו מתחילים לשמוע את הצרצורים של הציקדות. למעט סירת מנוע קטנה של מקומיים, המפרץ שומם. שמור רק לנו. איזה כיף…
אנחנו ניגשים עם החרטום, כדי לבדוק עומקים, ובוחרים את הנקודה שלנו.
זרוק עוגן!
הרעש של השרשרת מתחיל. הטלנו 40 מטר שרשרת. אנחנו מנטרלים מנוע ומוודאים שהעוגן ננעץ. הספינה מתיישרת מול הרוח ואנחנו לא נסחפים. השרשרת עוגן מקבלת בטן יפה, בדיוק במידה. יופי! תמיד כיף כשזה מצליח בנסיון הראשון.
מכבים מנוע, ומתחילים לשלוף מהלוקר סנפירים ומשקפות צלילה. למישהו יש מידה 40? אנחנו מודדים, מחליפים בנינו, עד שכולם מאורגנים ומצויידים היטב. אני שמה לבנות מצופים, משליכה את הסאפ מעבר לדופן, והנה הגיע הרגע לו חיכיתי – אני עומדת בירכתי הספינה, אוזרת אומץ לקפוץ למים הקרירים, וקופצת ראש. המים נקיים, צלולים ומרעננים. הם כל כך שקופים שאפשר לראות את העוגן נעוץ בקרקעית. דגי זברה שוחים מתחת ליאכטה. מושלם פה. איזה אושר….
אחרי שחיה נעימה במיוחד, אני עולה על הסאפ, מעמיסה את גאיה, ואנחנו חותרות לחקור את החוף. זמן איכות של שתינו. מצאנו מבנה נטוש. גאיה אספה כמה צדפים. טיפסנו על הסלעים, קטפנו מרווה לתה, ומצאנו בין העצים שתי עיזים.
בינתיים, בספינה, סבתא פתחה את כל החלונות במטבח, והתחילה להכין שקשוקה. זו מסורת משפחתית שלנו. תמיד כשעוגנים במפרץ הראשון מכינים שקשוקה. גאיה ואני נכנסות לטבילה נוספת, הפעם דרך החוף המשובץ חלוקי נחל בכל הצבעים. אנחנו עולות חזרה על הסאפ וחותרות לספינה. השולחן כבר ערוך. אני עוזרת לסיים את ההכנות במטבח, ואנחנו מוציאים החוצה את השקשוקה, לחם טרי פרוס, סלט יווני, גבינות, זיתי קלמטה ובקבוק יין לבן קר. כולם מורעבים. ככה זה בים.
אחרי הארוחה, אני מלמדת את הבנות איך לעשות שטיפה ראשונית לכלים במי הים. ככה אנחנו גם חוסכים מים, וגם הדגים יוצאים מורווחים. תוך שניה מגיעים מאות דגים וזוללים סעודת מלכים. הבנות מבסוטיות וזורקות להם עוד חתיכות לחם.
רועי לוקח דלי קשור בחבל, ממלא אותו במים, ומעביר שטיף על הסיפון, לנקות אותו מכל הפירורים.
הבנות נרדמות על המזרונים בקוקפיט. אנחנו מחשיכים את הקבינה, מדליקים מאוורר, ומעבירים אותן לישון למטה בבטחה. גם לי לא תזיק תנומה קלה. אני נרדמת בערסל.
אחרי 20 דקות אני מתעוררת כמו חדשה. יאללה. אם אנחנו רוצים להספיק שיהיה לנו מקום במרינה הערב, צריך להתחיל להתקפל. אני מייבשת את הכלים במטבח ומאחסנת אותם. הבנות עוד ישנות. מעולה. שישנו… יהיה להן כוח לבלות בערב. אנחנו מתניעים, מרימים עוגן, ויוצאים לדרך.
