יומן מסע – ציקלאדים אפריל 2022

יוון האהובה והמוכרת, למרות שהפלגנו כאן הרבה, עדיין יש כל כך הרבה לראות ולעשות.

מזה שנים רבות שאני רוצה להפליג באיים הציקלאדים, זהו אזור הפלגה שמאופיין במרחקי הפלגה גדולים ותנאי ים מאתגרים, כאלה שדורשים קצת יותר ניסיון ויכולת, אך מאפשר חוויה קצת שונה מאזורי ההפלגה המוכרים ואהובים של יוון.

 

האיים הציקלאדים הנמצאים במרכז הים האגאי, נקראים כך מכיוון שהמבנה שלהם מזכיר עיגולים שמרכזם באי דלוס (שהיה מרכז מסחרי ותרבותי חשוב בעת העתיקה).
האיים מחולקים ל-3 קבוצות עיקריות:
הציקלאדים הצפוניים (קיאה, קיתנוס, סירוס, ריניה, דלוס, מיקונוס, טינוס ואנדרוס)
הציקלאדים המרכזיים (סריפוס, סיפנוס, פארוס ואנטי-פארוס, נקסוס, אמורגוס)
הציקלאדים הדרומיים (מילוס, קימולוס, פולגאנדורס, סיקינוס, איוס, אנאפי ות'רה/סנטוריני)

מבחינת מז"א, הרוחות המלטמיות האופייניות לעונת ההפלגה, נושבות מכיוון צפון מזרח באיים הצפוניים עד צפון מערב באיים הדרומיים ונוכחותן מכתיבה במידה רבה את מסלולי ההפלגה באזור.
המלטמיות מגיעות לשיאן בחודשי הקיץ, ובשל עצמתן הרבה הן מרימות ים גבוה וקצר. בנוסף לכך, השפעות תיעול רוח מקומיות בוואדיות ובמיצרים שבין האיים גורמות למשבי רוח בעוצמות קיצוניות המקשות על ההפלגה באזור. לאור כך, העונה המומלצת להפלגה היא דווקא בחודשי האביב או הסתיו.

בשל קרבתו של לשדה התעופה הבינ"ל של אתונה, ומספר רב של חברות השכרה הפועלות בו, בסיס היציאה המומלץ לציקלאדים נמצא בלבריון (אם כי ישנם חברות השכרה הפועלות גם מהאיים עצמם).

שירות מקצועי

 

בתחילת אפריל השתתפתי בכנס גדול של סוכנים וחברות השכרת יאכטות שהתקיים באתונה, ולאור כך החלטנו לנצל את ההזדמנות ולצאת להפלגת טרום עונה רגע לפני חג הפסח.
הוצאנו קריאת וואטסאפ לחברים "מי בא להפליג ביוון?", והצוות שמורכב מחברים ואנשי ים וותיקים התגבש לו במהירות.

כשבוע לפני היציאה לים, התחזית מראה סערה דרומית עם רוחות בעצמה 40-50 קשר, אבל החלטנו שאנחנו יוצאים להפליג ולא מוותרים, ושבמקרה הגרוע ביותר נצא להפליג באיים הסארונים המוכרים והמוגנים…
לשמחתנו עם התקדמות הימים התחזית התעדכנה כך שביומיים הראשונים יעבור שקע שיביא רוחות חזקות וים גבוה אך בהמשך תגיע מעלינו רמה ברומטרית ומזג האוויר ישתפר משמעותית.

יום ראשון:

הגענו לבסיס של לבריון, הצוות החביב והמקצועי נמצא בתהליכים מתקדמים של היערכות לעונה הקרובה, ולמרות זאת הקדיש לנו את מלוא תשומת הלב בתהליך בדיקת הסירה. בשל קוצר הזמן בחרנו הפעם שלא לערוך קניות בעצמנו אלא להזמין אספקה מראש כדי שנוכל לצאת לים בהקדם האפשרי, ואכן לאחר כ-3 שעות מרגע קבלת הסירה כבר היינו מוכנים ליציאה לים כולל גירוס טייק אוואי :-).

היציאה לים למיצר הרדוד שנמצא בין לבריון לאי מקרוניסוס לוותה בגלים גבוהים וקצרים עם רוח דרומית-מערבית חזקה ישר מול החרטום, אך אחרי שיצאנו מהמעבר הים התמתן מעט ויכולנו להפליג בגבית עם מפרשים מצומצמים עד למפרץ איוס ניקולאוס שבאי KEA (כ-16 מייל ימי).

במפרץ הגדול יש כמה אפשרויות לעגינה, אנחנו בחרנו להיקשר לרציף בעיירה VOURKARI. בגישה הראשונה העוגן לא תפס לשביעות רצון הסקיפר מכיוון שהקרקעית בקרבת הרציף עמוקה ומלאה בעשבי ים, ולכן ניגשנו לניסיון שני שהפעם הצליח.
לאחר מספר דקות בהן הורדנו חליפות סערה ושטפנו את המלח מהפנים, יצאנו להליכה קצרה לשחרור העצמות ולאחר שצפינו בשמש שוקעת בים כשברקע כנסייה ציורית, התיישבנו במסעדה הקרובה לכוס בירה קרה ומאזטים.
עם חזרתנו ליאכטה הרוח התחזקה ועברנו לילה לא שקט, כאשר כל מכת רוח שנכנסה למעגן יוצרת סימפוניה של צלצולי מעלנים ורעשי מתיחה מחבלי ההקשרות.

יום שני:

05:50- לאחר לילה של טלטולים ושינה טרופה התעוררנו לקול צפצוף חזק -התראה על מתח חשמל נמוך…
בסירה שלנו התקינו מערכת חכמה שמנתקת את כל הצרכנים מהמצברים כאשר מתח המצבר יורד מתחת ל-12 וולט, כדי להגן על המצברים ולהאריך את חייהם.
לאחר שיחת טלפון עם האיש הטכני של חברת ההשכרה נמצאה הבעיה, המחבר חשמלי שמאפשר טעינת מצברים מהמנוע התנתק מהמגעים (ככל הנראה בעקבות הטלטולים החזקים ביום שלפני). ולאחר האיבחון הטלפוני שערך מספר דקות וכלל שיחת ווידאו מתוך הלוקר של המצברים, תיקון התקלה היה פשוט ומהיר המנוע חזר להטעין את המצברים.
סוף סוף יכולנו להתחיל את היום שלנו (סה"כ עיכוב של שעה ביציאה)

07:00 מניעים ויוצאים לים, התכנית השאפתנית היא להפליג דרומה עד מילוס ומשם לטפס בחזרה במהלך השבוע.
הסערה חלפה במהלך הלילה ורוח קרה נושבת בעוצמה 30+ קשרים מכיוון צפון, הים עדיין חזק ומבולבל מהרוח הדרומית שנשבה אתמול וההפלגה מאתגרת מאד גם לצוות מנוסה.
היאכטה גולשת בגבית על הגלים הגבוהים במהירות רבה וההיגוי דורש ריכוז ומיומנות רבים (בשלב מסוים מד המהירות הראה 12.6 קשרים ביחס לקרקע)
עם המעבר בין האי KEA ל-KYTHNOS הרוח התגברה, והתחלנו להרגיש שהעומסים על הסירה והצוות גדלים משמעותית וכי הסיטואציה מתחילה להיות לא נוחה. לאור המצב החלטנו לעצור למנוחה ובראנץ' במפרצים המפורסמים של KYTHNOS… (כ-20 מייל ימי)

נכנסנו להסתרת המפרצים מלאי אדרנלין, מותשים ובתחושה של הכרת תודה על הרגיעה ברוח ובים.
לאחר הטלת עוגן במפרץ המקסים FIKIDHA, לקחנו מספר דקות בשמש להירגע, לאכול ולנוח, ולאחר דיון סוער שכלל בדיקה מחדש של תחזית מזג האוויר ואופציות נוספות להמשך היום, הגענו להחלטה משותפת שאין ברירה אלא לוותר על התכנית המקורית להגיע עד למילוס (שכוללת הפלגה ארוכה בתנאים קשים), לשנות תוכניות וכיוון, ולהישאר להתפנן במפרץ.
החוויות של היומיים הראשונים גרמו לנו לרצות להוריד כוח, להפליג באיזי ולחוות יותר מהציקלדיים הצפוניים.
מסקנה- בחופשת שייט ובכלל, הנאה מהדרך חשובה יותר מהגעה ליעד. לא לפחד לשנות תכניות בהתאם למציאות בשטח.

כדי לראות מקומות מעניינים נוספים ולהשלים את מנת הקפה היומית, קפצנו לעיירה Mericha שנמצאת מעט דרומית למפרצים השקטים. העיירה מנומנמת ושקטה אך יש לה קסם רב ואפשר להצטייד בכל מה שדרוש כולל מילוי מיכל מים. לאחר שסיימנו את עניינינו בעיירה, חזרנו למפרץ שבינתיים התחיל להתמלא ביאכטות נוספות שגם הן בחרו לא להפליג בים הפתוח.

תוך כדי התארגנות לירידה לחוף עם הדינגי, שמנו לב לתזוזה משונה של יאכטה פרטית עם זוג פנסיונרים שעגנה לידינו, נראה היה שהעוגן שלהם התנתק והם נסחפים במהירות לכיוון הסלעים.
רועי קפץ מיד עם הדינגי להתריע להם על המצב ולעזור אם יידרש, אך הם התעוררו מיד לפעולה והצליחו להרים את העוגן ולהתרחק מהסלעים.
מסקנה- תמיד לשים התראת עגינה שתצפצף במקרה של סחיפה, ולא מזיק שמישהו מהשכנים ישים עליך עין…

עם ההגעה לחוף הצוות התפזר כל אחד לעיסוקיו, טיול וחקר החוף, טיפוס לכנסיה שנמצאת בפסגת הגבעה, הטסת רחפן, והכי חשוב, להתפנן על החוף עם בירה קרה ונשנושים טעימים.

לאור היסחפות היאכטה הפרטית בצהריים, ולקראת עגינת הלילה, חיברנו את העוגן הרזרבי לשרשרת הראשית לשיפור האחיזה (מתכון לשנת לילה טובה יותר).
השמש שקעה מעל הרי יוון שנראו בקושי ברקע, ועם דמדומי הערב הכנו ארוחה מפנקת על הסירה (פסטה בולונז משובחת, סלט טרי, יין אדום שלוותה במוזיקה נעימה ושיחה טובה.

יום שלישי

06:00- השמיים במזרח מתחילים להתבהר מאחורי ההרים של קיתנוס, אחרי קפה של בוקר הרמנו את העוגנים ויצאנו מזרחה לכיוון סירוס (ללג ארוך של 38 מיילים ימיים). בלילה הרוח ירדה וכך גם הים אבל האוויר עדיין קר ואנחנו עטופים במעילי סערה וכובעי צמר.
ההפלגה עוברת בנעימים עם רוח צפון מזרחית קלה, הים נרגע ואנחנו מבלים את שעות הבוקר בהפלגה קדמית מהנה עם מפרשים ומנוע עד מפרץ grammata שנמצא בצידו הצפון מערבי של סירוס.
זו הייתה עצירה מושלמת! המפרץ שקט ומוגן מכל צדדיו על ידי הרים וצוקים, ואילו קרני השמש החמימות והמים הצלולים בצבע טורקיז מהמם אפילו הצליחו לשכנע את חלקנו לטבול במים (שעדיין היו קרים ביותר).

לאחר בראנץ' קטן שכלל נשנושי ירקות, צזיקי ומיתוס, המשכנו בדרכנו לארמיופולי, בירת האי סירוס.
הנמל של ארמיופולי גדול יחסית ויש בו תנועה ערה של מעבורות, גוררות, יאכטות וסירות דייגים. הוא נחשב לאחד המרכזים המשמעותיים ביותר באיים הציקלאדים, ואפילו מכיל מבדוק יבש לאוניות גדולות ומספר מספנות קטנות יותר.
מכיוון שהגענו בשעת צהריים מוקדמת יחסית, וכל הרציפים היו פנויים, ניצלנו את הזמן ואת הסבלנות של הסקיפר שלנו, לתרגל את הצוות בגישות לרציף, עגינה ים תיכונית ותמרוני סירה כלליים, אותם סיימנו בהיקשרות לרציף העירוני. עגינת לילה למונוהול 45 פיט עם חשמל ומים חופשי עלתה בתשלום סמלי של כ17 אירו ל"מרינרו" המקומי.

אפשרויות עגינה בסירוס:
הרציף העירוני מכיל כ- 50 מקומות עגינה, יש בו חשמל ומים, התשלום ללילה לא גבוה והוא נמצא ממש בחזית העיר, אבל לא הכל מושלם..
אוניות המעבורת הגדולות שמקשרות בין פיראוס והאיים השונים, נכנסות אל הנמל במהירות גבוהה ויוצרות גלי חרטום ושובל משמעותיים. הגלים הללו מתנפצים בין קירות הבטון שבמעגן ויוצרים תנאים לא נעימים בכלל, שגורמים לטלטולים חזקים של היאכטות הקשורות לרציף. למזלנו בטרום עונת התיירות תדירות המעבורות נמוכה ולכן סבלנו מהתופעה מספר פעמים קטן יחסית.
בכל מקרה מומלץ לשים לב שהתורן לא נמצא בסכנת הצטלבות עם תורן מיאכטה אחרת, לרפד טוב טוב בפנדרים ובעיקר לשמור על הגנגוויי שלא יתנגש ברציף וייצור נזק בזמן הטלטולים.
במהלך העונה, צפיפות היאכטות גדולה יותר ותדירות המעבורות גבוהה יותר, מה שהופך את העגינה ברציף העירוני לפחות אטרקטיבית.
בשביל רגעים כאלו שווה לזכור שיש בצד הדרומי של הנמל מרינה נוספת (שעדיין נמצאת בתהליכי הקמה, אך יש בה מספר מקומות עגינה אפשריים) ולמרות שהיא קצת רחוקה מהמרכז, בעונה יש ממנה שאטל חינם לעיר.

את שארית אחר הצהריים העברנו בטיפוס לכנסייה שצופה על עיר הנמל מלמעלה, הטיפוס במדרגות התלולות לא היה פשוט, אבל הנוף שנגלה לעינינו בסיומו היה שווה את המאמץ. לאחר שיטוט בסמטאות הצרות והציוריות של העיירה, קניית מזכרות וגלידה מצוינת, ישבנו לקראת השקיעה בבית קפה ליד הסירה.
קצת יין, ונשנושים והיינו כבר מוכנים לקראת ארוחת ערב.

את היום המוצלח חתמנו במסעדה מקומית מעולה עם שם שובר שיניים (To Tsipouradiko tis Mirsinis) בה נהנינו ממנות מסורתיות נדיבות וטעימות, שירות מהיר ואדיב ומחירים שהפתיעו לטובה! לאחר החוויה עוד הספקנו לשוטט קצת ברחובות לפני שחזרנו לסירה שבעים ומרוצים.

יום רביעי

06:30- השכמה מוקדמת כי היום עוד ארוך והדרך רבה, גל ואני התעוררנו לפני כולם וירדנו לסיבוב בעקבות האף למצוא את המאפייה המקומית שנמצאת ליד בניין העירייה בזמן שהצוות מילא מים במיכלים והכין את היאכטה ליציאה.
לאחר קפה קטן וחזק, שחררנו חבלים ויצאנו מהנמל עם הזריחה. הים שקט לחלוטין והתכנית להיום היא להפליג לאי דלוס, משם לבראנץ' במיקונוס (18 מיילים ימיים), ולסיום, לג ארוך (40 מיילים ימיים) עד עגינת הלילה בעיירה Batsi שבאי אנדרוס. לאחר מזג האוויר הקשוח של היומיים הראשונים, זכינו לחוויה מתקנת, השמש יצאה וחיממה את האוויר הקריר והים נרגע לחלוטין…

היציאה מדלוס אל כיוון השמש העולה מעל האופק, מלווה בתצפית עירנית לסירות דייג ומצופי רשתות, הים שקט ואנחנו אפילו זוכים לליווי קצר של דולפינים.

הביקור באי דלוס מתאים מאד לאלו שאוהבים היסטוריה ואתרים ארכיאולוגיים, הוא אי קטן מאד שלמרות גודלו הזעיר היה אחד האתרים החשובים ביותר ביוון כולה וללא ספק החשוב ביותר מבין האיים הציקלאדים.
לאי יש היסטוריה עשירה והוא נחשב לאחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים של יוון ואתר מורשת עולמי.

חשיבותו של דלוס הגיעה לשיא עוצמתה בתקופה ההלניסטית, שבמהלכה הוא היה אחד משלושת מרכזי הדת הראשיים ביוון, וע"פ המיתולוגיה היוונית הוא מקום לידתם של התאומים אפולו אל השמש, האור, המוזיקה, האמנות, הנבואה והרפואה, וארטמיס אלת הציד.

בזמן ביקור באי עם יאכטה, יש לקחת בחשבון שהמיצר בינו ובין האי השכן Rinia רדוד וצר מאד עם זרמים חזקים ושרטונות רבים, יש להפליג בזהירות רבה ועם תשומת לב מוגברת למד העומק והמפה.
אפשר לעגון עם היאכטה במפרץ הקטן שמול האי, אך יש לקחת בחשבון שהעגינה מותרת רק בשעות בהן האתר הארכיאולוגי פתוח, וחל איסור מוחלט לעגון ללילה (הנושא נאכף בקפדנות על ידי פקחי השמורה!).
כאשר נושבת רוח חזקה, המעבר בין האיים עלול להיות מסוכן מאד ולכן אפשרות בטוחה יותר הינה להגיע אליו ממיקונוס בעזרת סירות תיירים.

לצערנו הרב, לוח הזמנים הצפוף לא איפשר לנו לרדת לחוף ולהתרשם מהממצאים הארכיאולוגיים. במקום זאת בחרנו להפליג לארוחת בוקר מאוחרת במפרץ Ornos (הנמצא בצד הדרומי והמוגן מרוח של מיקונוס). המפרץ רחב ויש בו כדורי עגינה שניתן להיקשר אליהם, לאורך החוף החולי ישנן מסעדות ובתי קפה והוא נמצא במרחק 10 דק' נסיעה במונית מהעיר מיקונוס המפורסמת בחיי הלילה שלה.

במהלך ההפלגה הארוכה בין מיקונוס לאי אנדרוס (בזמן המעבר מול המיצרים בין האיים שמתעלים ומאיצים את הרוח) נהנינו מחווית מפרשנות מעניינת כאשר הרוח שינתה את כיוונה מקדמית לגבית , ולאחר מכן הפכה לשתיל מוחלט שנמשך לאורך כל המשך ההפלגה בהסתרת הרוח של האיים.

יש משהו ממכר בחוויה של הפלגה בלגים ארוכים, המתחייבת ממרחקי ההפלגה בין האיים שבאזור מיוחד זה.
האי ממנו יצאנו שוקע במרחק ואיים חדשים צצים על האופק, זמן המשמרת עובר לו בעצלתיים בשיחות ארוכות ולא מופרעות (כאלה שאפשר לנהל רק בים ), יש זמן לשבת ולהתרשם מהנוף, לנוח, לבשל מטעמים במטבח, לקרוא ספר או לצייר. קצב החיים מאט ומתאים את עצמו לתנועת הסירה ומאפשר איזה רוגע פנימי מסוג מיוחד שאני מאד אוהבת.

הכניסה למעגן הקטן של העיירה Batsi פשוטה וקלה, ואנחנו מוצאים את עצמנו יחידים על הרציף של עיירה יוונית שקטה וציורית. על הרציף יש חיבור מים אבל עמדות החשמל עדיין לא מוכנות לעונה.
לאחר קפה קר ושיטוט בסמטאות הקטנות שמאחורי כל אחת מהן מסתתרת זווית נוספת לנוף המהמם, מצאנו לארוחת הערב מסעדה מצוינת (Stamatis Tavern) עם אוכל טעים ואווירה שקטה ונעימה. .

יום חמישי

06:30- כדרכנו בימים האחרונים, אנו משכימים קום ליציאה מוקדמת לים, צפי מזג האוויר היום הוא לרוח צפון מזרחית בעצמה בינונית, כזו שתאפשר לנו להעביר את ההפלגה ארוכה (45 מיילים ימיים) עד cape sounio בגבית נעימה. בזכות תנאי ההפלגה המושלמים הצלחנו לשמור על מהירות ממוצעת של 6.5 קשרים, שאפשרה לנו ליהנות מביקור במקדש המרשים של פוסידון וארוחות צהריים מאוחרת במסעדה הצופה אל מפרץ Souniou.

כף סוניו הוא לשון יבשה בקצה הדרומי של חצי האי אטיקה ביוון, המפורסם בעיקר בשל שרידי המקדש העתיק לפוסידון (אל הים במיתולוגיה היוונית) שמתנשא על צוק גבוה מעל הים, ובשל בנוף המרהיב הנשקף ממנו.
המקדש נבנה בסביבות 440 לפנה"ס על חורבותיו של מקדש קדום יותר, ויש הגורסים כי מצוק זה קפץ אייגאוס מלך אתונה (אשר על שמו קרוי הים האגאי) אל מותו כשראה את ספינת בנו מתקרבת לחוף אטיקה מניפה מפרש שחור.
בצדו המערבי יש מפרצון טבעי קטן ובו מעגן חולי בו ניתן למצוא מחסה כשנושבות רוחות צפוניות או צפוניות-מזרחיות, שהעגינה בו היוותה עבורנו אקורד סיום מוצלח מאד להרפתקה שחווינו בשבוע האחרון.

ממפרץ Souniou הפלגנו עוד לג קצר בין אטיקה לאי מקרוניסוס (5 מיילים ימיים בלבד) עד המרינה, שם נקשרנו לרציף התדלוק וביצענו צ'ק אאוט לפני הטיסה הביתה לליל הסדר.